ר"ם 2

שלושת הייקים החתיכים האלה מככבים בגינה שלי בעונה הפרועה הזו של החיים, ונראה שהם הכי לא קשורים, אבל הם דווקא כן! בטח שכן. כי בכל הטרפת העוטפת, הצבעוניים כאן כדי להזכיר שיש גם סדר והגיון בתוך כל השגעון.

וגם זאתי קשורה.

זותי:

ילדה שכונה

אבא אומר שהקורונה היא עונש מאלוהים, אבל כמו תמיד אמא מתקנת אותו ואומרת: "מהיקום, מהיקום". לאמא יש אמונה כזו שהכל מהיקום. נגיד אם אני רוצה משהו, ז'תומרת ממש, ממש רוצה, אז היא אומרת לי לדמיין אותי עם הדבר הזה "והיקום ישתף פעולה". ככה היא אומרת. אז אני מדמיינת מלא איך היקום משתף וגם עידן מ ד'3.
משתף.
פעולה.

בראשון בבוקר אחי החייל חזר למקום הסודי הזה שמותר להגיד רק שהוא קרוב לסוריה, השכנה המציקה מהצד השני של שמריי גולן. ואמא פיחדה נורא כי הוא שכח את השמרים שוקולד- חלבה על השיש. "עכשיו ילך ויקנה טורטית באיזה קיוסק מלוכלך שצריך לבוא אליו ישר עם טופס 17, ולמי בכלל יהיה ראש אליו עם הקורונה הזותי. בטח גם בר"ם 2 לא יקבלו אותו עכשיו". זה מה שהיא אמרה. אז מהלחץ אבא אמר לה: "תרגעי! מה יש לך, למה ככה" ועשה עם היד. ואני התבלבלתי, מה קשור רם, ששם המשפחה שלו בכלל שטיין ולא שתיים, החבר היפה של אחי שתמיד עושה לי נעימי מאחוריי הקוקו ואבא אומר: "תעזוב לי ת'ילדה". אבל אני מתפללת לאלוהים שימשיך וליתר בטחון גם מדמיינת בשביל שהיקום ישתף.

לפני שאחי חזר לצבא התקשרו ואמרו לו להביא תיק ל 28. לא כל כך הבנתי למה דווקא 28 אז ישר חישבתי כמו שלימדו אותנו במילה המסובכת הזותי- גימטריה ויצא לי 1. ומה זה שמחתי- כי מספר 1 זה הכי אחי- בדוק! אבל אמא ואבא לא שמחו בכלל. וגם את זה לא הבנתי- מה? בגלל השמרים שוקולד- חלבה? אבל לא רק. אולי בכלל בגלל שביטלו את החופשה במלון באילת ולא נרקוד השנה את "היי מה קורונה".
לדעתי כדאי לאבא ממש להתפלל ולאמא ממש לדמיין. אולי אפילו יסתדר להם הבלגן השני. אבל זה כבר קשור לראש הממשלה ולחודש של היומולדת שלי ולמספר 24 גם.

 ***

אני אוהבת את ילדה שכונה ((: כי היא מגיעה תמיד כשאני צריכה אותה כלומר, כשהמתג של הלחץ הקולקטיבי במצב on. עזה, טילים, יותר מדי קלפי… כאלה.

ועכשיו קורונה!

הקול הילדי מאפשר לי לבטא בקריצה פחדים קמאיים ותשוקות נסתרות.

החיים גם ככה מורכבים וכעת גם מעוררים חרדות ושדים רדומים, אז כייף לי לפעמים לצחוק איתם ועליהם.

הילדה הזו היא אני, שצצה לה יום אחד משום מקום. "שום מקום" וout of the blue sky (וחבריהם) הם דרכו של התת מודע לחיים עצמם.

לבחור בה מלכתחילה היתה בחירה לא מודעת, אבל להינות ממנה ולזמן אותה שוב ושוב, זו כבר בחירה. בחירה במה שעולם הספרות מכנה: מ(י)שלב ילדי או משלב נמוך, שהוא שפה מוכרת, שפת הרחוב והעם, להבדיל ממשלב גבוה, שהינו ספרותי ומוקפד.

ואם אנחנו רגע במינוחים ומעניין אתכם אז ככה בקטנוש:

משלב לשוני הוא- "אופן שימוש בשפה התואם לנסיבות מסוימות" (ויקיפדיה). יש כל מיני כאלה: סלנג למשל, בתוכו אפשר לאפיין גם משלב לשוני של חיילים, רופאים, אנשי היי- טק וכיוצ"ב קבוצות וקטגוריות.

לעומתו קיים משלב לשוני עגנוני, כזה שאם נקרא שורה שהוצאה מתוך סיפור או ספר של ש"י עגנון נדע לזהות ולהבחין שהיא שלו. כמו למשל: "כדרכי כל ערב שבת כך אותו ערב שבת הלכתי לשוק ליקח לי צורכי השבת ולילך לבית המרחץ." (מתוך סיפורו בחנותו של מר לובלין) שפה עגנונית מובהקת.

***

השבוע נזכרתי כמה אהבתי  את שיעורי ספרות בתיכון. איכשהו מעולם לא המשכתי בהם (משאירה משהו לגלגול הבא), אבל האמירה  "פעם אהבת- תמיד תאהב" תופסת כאן לגמריי, ומרגיעה גם.

ומה מרגיע אתכם? בכלל ובפרט? מוזמנים להגיב, לכתוב, לספר ולשתף. אפשר כאן או בהמשך עמוד זה.

שלכם, בתקווה לימים רגועים ובריאים,

הילה 

 

הצטרפו כעת לניוזלטר שלי

ר"ם 2

שלושת הייקים החתיכים האלה מככבים בגינה שלי בעונה הפרועה הזו של החיים, ונראה שהם הכי לא קשורים, אבל הם דווקא כן! בטח שכן. כי בכל הטרפת העוטפת, הצבעוניים כאן כדי להזכיר שיש גם סדר והגיון בתוך כל השגעון.

וגם זאתי קשורה.

זותי:

ילדה שכונה

אבא אומר שהקורונה היא עונש מאלוהים, אבל כמו תמיד אמא מתקנת אותו ואומרת: "מהיקום, מהיקום". לאמא יש אמונה כזו שהכל מהיקום. נגיד אם אני רוצה משהו, ז'תומרת ממש, ממש רוצה, אז היא אומרת לי לדמיין אותי עם הדבר הזה "והיקום ישתף פעולה". ככה היא אומרת. אז אני מדמיינת מלא איך היקום משתף וגם עידן מ ד'3.
משתף.
פעולה.

בראשון בבוקר אחי החייל חזר למקום הסודי הזה שמותר להגיד רק שהוא קרוב לסוריה, השכנה המציקה מהצד השני של שמריי גולן. ואמא פיחדה נורא כי הוא שכח את השמרים שוקולד- חלבה על השיש. "עכשיו ילך ויקנה טורטית באיזה קיוסק מלוכלך שצריך לבוא אליו ישר עם טופס 17, ולמי בכלל יהיה ראש אליו עם הקורונה הזותי. בטח גם בר"ם 2 לא יקבלו אותו עכשיו". זה מה שהיא אמרה. אז מהלחץ אבא אמר לה: "תרגעי! מה יש לך, למה ככה" ועשה עם היד. ואני התבלבלתי, מה קשור רם, ששם המשפחה שלו בכלל שטיין ולא שתיים, החבר היפה של אחי שתמיד עושה לי נעימי מאחוריי הקוקו ואבא אומר: "תעזוב לי ת'ילדה". אבל אני מתפללת לאלוהים שימשיך וליתר בטחון גם מדמיינת בשביל שהיקום ישתף.

לפני שאחי חזר לצבא התקשרו ואמרו לו להביא תיק ל 28. לא כל כך הבנתי למה דווקא 28 אז ישר חישבתי כמו שלימדו אותנו במילה המסובכת הזותי- גימטריה ויצא לי 1. ומה זה שמחתי- כי מספר 1 זה הכי אחי- בדוק! אבל אמא ואבא לא שמחו בכלל. וגם את זה לא הבנתי- מה? בגלל השמרים שוקולד- חלבה? אבל לא רק. אולי בכלל בגלל שביטלו את החופשה במלון באילת ולא נרקוד השנה את "היי מה קורונה".
לדעתי כדאי לאבא ממש להתפלל ולאמא ממש לדמיין. אולי אפילו יסתדר להם הבלגן השני. אבל זה כבר קשור לראש הממשלה ולחודש של היומולדת שלי ולמספר 24 גם.

 ***

אני אוהבת את ילדה שכונה ((: כי היא מגיעה תמיד כשאני צריכה אותה כלומר, כשהמתג של הלחץ הקולקטיבי במצב on. עזה, טילים, יותר מדי קלפי… כאלה.

ועכשיו קורונה!

הקול הילדי מאפשר לי לבטא בקריצה פחדים קמאיים ותשוקות נסתרות.

החיים גם ככה מורכבים וכעת גם מעוררים חרדות ושדים רדומים, אז כייף לי לפעמים לצחוק איתם ועליהם.

הילדה הזו היא אני, שצצה לה יום אחד משום מקום. "שום מקום" וout of the blue sky (וחבריהם) הם דרכו של התת מודע לחיים עצמם.

לבחור בה מלכתחילה היתה בחירה לא מודעת, אבל להינות ממנה ולזמן אותה שוב ושוב, זו כבר בחירה. בחירה במה שעולם הספרות מכנה: מ(י)שלב ילדי או משלב נמוך, שהוא שפה מוכרת, שפת הרחוב והעם, להבדיל ממשלב גבוה, שהינו ספרותי ומוקפד.

ואם אנחנו רגע במינוחים ומעניין אתכם אז ככה בקטנוש:

משלב לשוני הוא- "אופן שימוש בשפה התואם לנסיבות מסוימות" (ויקיפדיה). יש כל מיני כאלה: סלנג למשל, בתוכו אפשר לאפיין גם משלב לשוני של חיילים, רופאים, אנשי היי- טק וכיוצ"ב קבוצות וקטגוריות.

לעומתו קיים משלב לשוני עגנוני, כזה שאם נקרא שורה שהוצאה מתוך סיפור או ספר של ש"י עגנון נדע לזהות ולהבחין שהיא שלו. כמו למשל: "כדרכי כל ערב שבת כך אותו ערב שבת הלכתי לשוק ליקח לי צורכי השבת ולילך לבית המרחץ." (מתוך סיפורו בחנותו של מר לובלין) שפה עגנונית מובהקת.

***

השבוע נזכרתי כמה אהבתי  את שיעורי ספרות בתיכון. איכשהו מעולם לא המשכתי בהם (משאירה משהו לגלגול הבא), אבל האמירה  "פעם אהבת- תמיד תאהב" תופסת כאן לגמריי, ומרגיעה גם.

ומה מרגיע אתכם? בכלל ובפרט? מוזמנים להגיב, לכתוב, לספר ולשתף. אפשר כאן או בהמשך עמוד זה.

שלכם, בתקווה לימים רגועים ובריאים,

הילה 

 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

שלא תפספס\י אף מילה

כי יש שפע של מילים
ויש את המילים שלי

מלא\י את פרטיך וכל העדכונים החמים שלי אצלך באימייל 
דילוג לתוכן