כזה הוא הדכאון. אין לאן לברוח, כי כמה מייקאפ אפשר למרוח על הכאבים? מגיע הרגע שהנפש מאותת שעכשיו היא מוכנה לצלול עמוק, לקפוץ ראש לתהום ולהרטיב אותה בדמעות. האשמים כמו תמיד (בחלקם לפחות ) הם ההורמונים! הפעם זוהי ירידה ברמות האסטרוגן שבין השאר אחראי על וויסות הסרטונין בגוף. סרו- מה? סרטונין! החומר הכימי במוח שאחראי על מצב הרוח. אז הוא "פשוט" בירידה, זה "כל הסיפור".

כל מי שחוותה דכאון מתארת אותו במונחים של התרסקות, התנפצות לרסיסים, מוות וכאלה, כי דכאון הוא פרק כואב ומייאש, אבל יש מוצא. ועוד איך!

יוסי קדמי, אדם מיוחד והשראה גדולה עבורי, התייחס בין השאר בקורס ה Nlp המרתק שלו לדכאון. הוא הדגים באמצעות רעיון מפתיע את החופש שיש בידינו לנתב את חיינו כפי שאנחנו רוצים שיהיו. אז מה קשור דכאון? אצטט מהזכרון את דבריו: "כשבן אדם נמצא בדכאון הוא חש בחוסר אנרגיה, היעדר תקווה ויאוש. ההיאחזות שלו בדכאון מצביעה לא על חולשה אלא דווקא על ההפך, על חוזק, על דבקות במטרה ועל כוחות מצוינים שעוזרים לו להיאחז בכאב, בצער ובסבל. עכשיו כל שנותר הוא להתמיר את הכוחות המצוינים האלה לחיוניות ופרודוקטיביות ולהשקיע אותם ביצירת משמעות וערך חיוביים בחיים."