"הייה השינוי שאתה רוצה לראות באחרים" (מהטמה גנדי).
ביום חורפי אחד לפני מספר שנים, הרמתי את מכסה הרהיט שהיה סגור שנים רבות בחדר העבודה. אחר כך ניגנתי בו בפסנתר, שהינו חלק מהנוף שלי מאז גיל 12. בני הצעיר שישב לא רחוק ממני שאל בשיא הפליאה: "מה… את מנגנת בפסנתר?" ואני נשתלתי בבלטות! שאלתו הממה אותי. מה? יש מצב שהבן יקיר לי מעולם לא שמע אותי מנגנת???
נלך עוד קצת אחורה בשנים למשפט שאימי אמרה לי פעם לאחר ששיתפתי אותה, בכך שאני רוצה שמי משלושת ילדי ינגן בפסנתר. אימי, החכמה בנשים הביטה בי ואמרה: "תנגני היללי, פשוט תנגני". מתגובתו של בני אפשר להבין שזה לא קרה. דוגמה אישית שלי כמנגנת לא נצפתה באופק. זה לא אומר שילדיי היו הופכים לארתור רובינשטיין לו היו שומעים ורואים אותי מנגנת, אבל בטח מגדיל את הסיכויים (:
"הילד שלך מתבונן בך ללא הפסקה ולומד מה נכון לעשות ומה לא נכון" (יוסי קדמי).
מכירים את זה שאנחנו לא יכולים לסבול את התמונה בה ימים שלמים העיניים של הילד או הילדה שלנו במסכים? מה לא היינו נותנים בתמורה לקסם שיחזיר לנו את עיניי ילדנו ועימן את הקשב, הנוכחות והתקשורת כמו פעם לפני עידן המסכים.
החדשות הטובות הן שהמצב הפיך וניתן לשינוי! כי הילדים קולטים הכל! כן, גם כשנדמה שהם שקועים בנייד ולא שמים לב למתרחש. הם שמים לב אם אנחנו כועסים על הקופאית בסופר או מוותרים על מקומנו בתור למען אדם מוגבל. אם אנחנו "גונבים" את התור "כמו כולם" או סבלניים גם כאשר השעה שלנו להיכנס לרופא חלפה כבר מזמן. כי מעשים נחשבים הרבה יותר ממילים. אם אמרנו "אצלנו בבית אסור לקלל" אבל קללנו הילדים יבינו שאין באיסור הזה ממש, שהוא אינו תקף לגבינו ושאין לנו מילה. לכן חשוב שנזכור כל הזמן שאנו מורי הדרך המשמעותיים ביותר של ילדינו.
נחזור לנייד. קסמים אין אבל פתרונות דווקא יש והם ממש לפתחנו. הראשון שבהם טמון בדוגמה האישית ולענייננו, דוגמה הורית.
רוצים שלידיכם יבלו פחות זמן במסכים? הפחיתו גם אתם! הניחו את הנייד הרחק מכם בשעת שיחה עם ילדיכם\ השתיקו את המכשיר\ העבירו למצב טיסה\ הפכו אותו\ סגרו\ כבו… כל דבר שיעביר את המסר כי שיחה עימם בארבע עיניים, חשובה הרבה יותר מעוד שיחה עם החברה הטובה או מעוד הודעת וואטסאפ שהגיעה מקבוצת הורי ו'3.
יאללה קחו עוד דוגמה:
נמאס לכם לקבל תשובות של מילה אחת: "בסדר" כתשובה לשאלה: "איך היה היום בבית הספר?" ו"כייף " ל"איך היה הטיול?" רוצים שישתפו אתכם יותר? שתפו גם אתם! לא במצב המינוס בבנק, לא בפנטזיות המיניות שלכם, אבל כן באיך היה לכם היום בעבודה\ איך היה בבילוי עם החברים הכי טובים שלכם\בסרט\ בפאב\ בתוכנית בה צפיתם. שיתופים כאלה עובדים מצוין! זוכרים את האמירה של חז"לינו: "נאה דורש נאה מקיים"? אז כזה!
אגב, דוגמה הורית היא גם היכולת להיעזר, ובדיוק בשביל זה אני כאן. אשמח לעזור לכם להפוך את הורותכם לתפקיד נוח וכייפי ולצייד אתכם בכלים וטיפים להורות רגועה במשפחה שמחה. מה עליכם לעשות? קלללל, להשאיר פרטים כאן, כדי שנוכל להתחיל כמו שמתחילים כל הדברים הטובים- בשיחה.
אם אני לא כאן, מיד אשוב- הלכתי לנגן קצת בפסנתר ((:
אוהבת כאן מאוד את הכתיבה שלך ! יש מן היופי בשילוב בכתיבה האישית, הכנה והישירה עם הכתיבה המנחה.
והיללי של אימא ז"ל, ממשיכה לנגן, אך הפעם בעזרת מלים יפות, מתפלפלות ומרפאות.
אוהבת, מיכל ❤
מיכל- לי,
וואי,וואי, וואי, כמה יפה ועדין כתבת (אם בכתיבה עסקינן).
תודה אחות יקרה,
אוהבת אותך.