לא בכל יום מזדמנת מכונית חתונתית לכפר שלי, למעשה לא בכלל עד לפני שבועיים.  התרגשתי כשראיתי אותה מבעד לחלון, חונה סמוך לבֵּיתִי ומוזגת מתוכה איש

רֶוַח עַל הַשִּׁידָה לְיַד הֵמִיטָה נָחָה "אִישָׁהּ שְׁבוּרָה" מֵאֵת סִימוֹן סֶנְיּוֹרֵה. הַשִּׁידָה שֶׁל אִמִּי הַשְּׁבוּרָה- הֵא לָכֶם סְפּוֹיְלֶר- זֹ‍ֹו אֲנִי!   בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מְדַפְדֶפֶת וְלֹא

[ בתמונה- הדרך העולה למגוריי הפרסונל בבית חולים העמק] זה סיפור עם נמשים, ואולי בכלל דיווח, שכל אשר בו: המתיקות וההתרגשות, ההנאה והצער התרחשו באמת בין

לפני שלושה שבועות חגג ים 21 שנים להולדתו ויש מצב שלא הבחנתם בכך, ולא משום שאין לו חשבון פייסבוק. ימי הוא האוטיסט הכי מתוק בעולם

שלושת הייקים החתיכים האלה מככבים בגינה שלי בעונה הפרועה הזו של החיים, ונראה שהם הכי לא קשורים, אבל הם דווקא כן! בטח שכן. כי בכל

כשנכנסה אליי הביתה, הושיטה לי אוריין דבר מה ואמרה: "זו מתנה שאני נותנת לכל החברות שלי, אז שתדעי שאת חברה שלי". אחר כך ישבנו לארוחת

את האמירה "לפעמים סיגר הוא רק סיגר" טבע פרויד. זגמונד פרויד. הוא התכוון לכך שלפעמים המציאות היא כפשוטה ואין צורך לפרשה ולרדת לעומקה. ואם פרויד,

בגיל 54 הייתי המפגרת של חוג המנדלה בו השתתפתי. לא משום שלא הבנתי את החומר, אלא משום שאחרי השלב הראשוני של שרטוט המנדלה המשכתי לעצב

הצגה של אסירות בכלא נווה תרצה. האמת היא שהתלבטתי אם אחריי המשפט הפותח ולפני הטקסט עצמו צריך להוסיף משהו. צריך? אולי רק הקדמה ככה בקטנה. אז